חג ביכורים כהילכתו

חג הביכורים הוא למעשה הבת דודה הקיבוצניקית הפולניה של המימונה. כל אדם המכבד את עצמו, דואג למצוא לעצמו קיבוצניק מחמד מבעוד מועד. כזה שאפשר להגיע אליו בחג ולחזות בפלא הזה שנקרא חקלאות. באנשים ההזויים האלה שמתפעלים עד היום ומהללים את פרי השדה.

פעם היתה חקלאות אמיתית. כזו שבאה עם אידיאולוגיה. עם תשוקה. פעם חגיגות הבאת הביכורים היו באות ממקום עמוק בפנים. כזה שמציג בגאווה את התוצרת החקלאית, עליה עמלו כל השנה.

יובלונת מלקטת בוטנים בשדה

כילדה שגדלה בקיבוץ, אני זוכרת את חג שבועות כחג שנמשך לפחות שבועיים. כבר שבועיים לפני החג היתה תכונה בקיבוץ. היו התלחשויות. כל מנהל ענף חקלאי או יצרני היה מתחיל לתכנן איך הוא יכשף את הקהל ויזכה בפרס הנכסף של הענף המצטיין של השנה. היו קישוטי עגלות, ריקודים וג'ינגלים. אפקטים שלא היו מביישים את מתחרי האירוויזיון...

אנו, ילדי הקיבוץ, צוותנו לפי קבוצות גיל לענפים החקלאיים והיינו שותפים מלאים להכנות. בנוסף, היינו מכינים תצוגה של משק החי של הקיבוץ. אדמונד סוס הפוני הזקן היה נרתם לעגלת הברזל העתיקה, שקושטה בענפי שיחים ירוקים דוקרניים. על העגלה הועמסו מכרסמים למיניהם בכלובים, והילדים, זורחים וגאים, עטורי זרים ולבושים לבן, ליוו את העגלה לקול תשואות הקהל.

עובדי ענף האבוקדו היו מפליאים את הקהל עם מיכאלזונים שעלו מעל הקהל תוך כדי נסיעה. עובדי ענף השלחין (או הפלחה, שזה ענף השדות החקלאיים) היו דוהרים עם הטרקטורים המחוברים לעגלות גריפה רחבות וממלאים את הקהל באבק. אחריהם באו קומביינים מלאים בכותנה. ענף הרפת הגיע עם עגלים רכים מתוקים, משאיות מלאות חלב והשדרוג של היום - שקיות שוקו. ענף המדגה הגיע עם קונוסים מלאים בדגיגים והשפריץ מים על הקהל המשולהב. ועוד תהלוכה בלתי נגמרת של ענפי נוי, פרדס, מפעלי הייצור, ולבסוף, הענף היצרני החשוב ביותר – ענף הילודה. עלו בזו אחר זו אמהות נושאות תינוקות שנולדו בשנה האחרונה, והקהל באקסטזה!

לאחר מתח גדול, בורסת הימורים וכסיסת ציפורניים, הוכרז הענף הזוכה, אשר קיבל כלאחר כבוד את דגל הקיבוץ למשמרת לשנה הבאה. ריקודי עם מלווים בשירת "ים השיבולים" של הגבעטרון, שירת המקהלות, והכל מתרחש באמצע שדה שיבולים שנקצר זה עתה, לאור חמה יוקדת. כולם לבושים לבן במיטב במחלצות, שזופים ומחייכים.

...גם היום מתקיים הטקס המסורתי, אולם עם פחות כוונה בעיניים, ויותר כתחושת שליחות של שמירת המסורת של פעם והעברתה לדורות הבאים. בנותיי הולכות מדי שנה עם טנא ושמלות לבנות, לוקחות חלק בריקודים ובהתפעלות מהתצוגה של הכלים החקלאיים. אני מסתכלת עליהן מופיעות בטקס בגאווה וגם בעיניים כלות מלאות געגוע לתמימות וליופי של פעם.

לכבוד החג, אני מביאה בפניכם כמה מתכונים פשוטים לשדרוג גבינות פשוטות והפיכתן למעדן. נתחיל מהקל אל הכבד:

הכי פשוט – תוספות לגבינה לבנה:

הוספת אחת מהתוספות הבאות, בליווי מלח וטיפה פלפל וערבוב קל:

עבניות מיובשות, פלפלים קלויים, שומשום קלוי (התוספת האהובה עלי!), זיתים קצוצים, עשבי תיבול מיובשים, עירית קצוצה, בצל מטוגן קצוץ ועוד.

טיפת השקעה אבל בלי היסחפות – ממרח לבנה הום מייד:

אצלי הבנות מכורות ואני מכינה כמעט מדי חודש מנה שמתחסלת במהירות הבזק.

שופכים קנקן יוגורט לתוך חיתול טטרא. מוסיפים כף מלח. תולים להוצאת נוזלים למשך הלילה.

בבוקר מוציאים, מוסיפים מעל שמן זית וזעתר.

למתקדמים - כדור הגבינה של אמא

זה המתכון המככב בכל אירועי ימי ההולדת והאירוח אצלנו בבית מילדות. דורש טיפונת יותר תכנון והשקעה... אבל שווה ביותר!

שמים 1 ק"ג גבינה לבנה בחיתול טטרא להוצאת נוזלים למשך 4 שעות.

מערבבים עם החומרים הבאים:

100 גר' חמאה רכה, כפית מלח שטוחה, שקית רוקפור, מעט גבינה צהובה מרוסקת.

מטגנים כוס אגוזים קצוצים עם מעט מלח. מוסיפים לבלילה ¾ כוס ומערבבים.

יוצרים שני כדורים, ומפזרים מעליהם את רבע כוס האגוזים שנותרה. עוטפים בנייר כסף שיוצר את עיצוב הכדור הסופי. שומרים במקרר לגיבוש עד להגשה.

מאחלת לכולכם חג שמח וטעים!!

שלכם,

חן, קיבוצניקית המחמד.