על אם אנד אם, ניצחונות ופמיניזם

פעם אהבתי לאכול רק את האם אנד אם החומים. אהבתי לחיות באשליה שהחומים הם עם הכי פחות צבעי מאכל. פעם חייתי בתחושת ביטחון. תחושת ביטחון מדומה, כזו הקיימת בתוך מערכת יחסים יציבה. כאילו לא יכול לבוא גל צונמי או רעידת אדמה ולערער את כל יסודותיו.

פמיניזם

אני מגדירה את עצמי כפמיניסטית מודרנית. מה זה אומר? שאני לא פמיניסטית מהדור הישן של שורפות החזיות. ושאני לא פמיניסטית רדיקלית, אלא דעותיי אפילו מתנגשות עם דעותיהן של האחרונות.

אני מאמינה וחיה כאשה עצמאית ומשוחררת. אני מגדירה עצמי כאשה חזקה, שמאמינה בעצמה וביכולותיה. כן. זה לא תמיד קל. אני גרושה ונמצאת במשמורת משותפת ומקיימת הורות שויונית הלכה למעשה. אני מפרנסת ומתפרנסת. מחזיקה משרה מלאה ועסק, ומאמינה שזו הדרך הנכונה. מאמינה בכל לבי ומוכיחה לעצמי בכל יום מחדש שאיני זקוקה להסתמך על אחרים בשבילי ובשביל לגדל את בנותיי. איני זקוקה למזונות. איני זקוקה להשפיל, לנקום, לנכס רק לעצמי את ההורות, להנמיך את אבי בנותיי, או לנכר אותו, בשביל להרגיש עליונה ומנצחת. נהפוכו. הניצחון שלי הוא בכך שאני מצליחה לתת לבנותיי איזון, שויון ודוגמה אישית.

ולמה זה שונה ומנוגד לפמיניזם הרדיקלי? כי אני לא מאמינה שיש להמתין ולחכות ששוק העבודה יהיה שויוני כדי ליישם חוקים שויוניים כיום ובאופן מיידי. אני לא מאמינה במוסר כפול שאומר שעל מנת לתת לאוכלוסיה אחת, יש לפגוע באוכלוסיה אחרת. כך לדוגמה, בעת שהפמיניזם הרדיקלי (בו דוגלים ארגוני הנשים) דוגל במשמורת מלאה אוטומטית לאמא ותלות במזונות, ובו בעת צועק שויון בכל מחיר, הוא למעשה מנציח את חוסר השויון. הפמיניזם הדורש הקלות ושיריונים, במקום לדאוג לחזק נשים שתגענה למקומות הגבוהים בזכות עצמן ולא בזכות חורים והקלות.

נצחונות

כדי לנצח באמת צריך לדעת לוותר. לוותר על חזקת הגיל הרך המעוותת למען פיתוח מקצועי וכלכלי לנשים. לוותר על מזונות כדי לאפשר להורה השני לחיות בכבוד. לוותר על משרה חלקית בשעות נוחות כדי לקבל אתגרים וקידום. ללמוד ולהשקיע כדי להיות ראויות. וכן הלאה.

צריך לחוקק חוקים שיתנו לנשים הזדמנויות. אבל חוקים אלה צריכים לאפשר ולעודד הורות שווה. כך עושה חוק הורים וילדיהם (יישום שניט). כך עושה גם החוק המאפשר לאבות לקחת חופשת לידה. כך גם צריך בעיני לאפשר לאבות לצאת פעמיים בשבוע לראות את ילדיהם, בלי הצורך בגירושין... כך צריך לחוקק חוק שיפמן המסדיר העברת כספים הגיונית בין הורים מתגרשים לכלכלת ילדיהם ללא סכסוך. כך צריך בעיני להשוות תנאי קבלת נקודות זכות במס ועוד. באופן זה זוגות נשואים יוכלו לבחור אחרת. לאפשר לאשה לפתח קריירה מקבילה לזו של בנזוגה. באופן זה הורים גרושים יוכלו לגדל את ילדיהם ברוח שויון ושיתוף.

אם אנד אם וסימבוליות

הערב חזרתי לביתי בשעות הערב המאוחרות, לאחר יום עבודה ארוך. המתינה לי על השולחן שקית אם אנד אם בטעם חמאת בוטנים. השקית הזו הגיעה לשולחני כמתנה מהגרוש שלי שחזר מנסיעת עסקים. אבי ילדיי ושותפי בגידולם. השקית הזו היא ניצחון. של השותפות, ההתחשבות והכבוד ההדדי בינינו. השקית הזו היא נצחון של טובת הילדות שלנו על פני מאבקים בהם יש רק מפסידים.

בעודי מכרסמת מהמוצר המופלא, מחשבותיי כותבות את עצמן. עד כמה הסימבול הוא סממן שלנו כחברה?

בחודש יוני הוקם מאהל מחאה. המחאה של הורים הלוחמים זה לצד זה למען הילדים. למען הזכות הבסיסית של כולנו לגדלם בכבוד, לפרנס אותם ולהיות חלק מחייהם. זה נראה לכם בסיסי, נכון? אז זהו. שבמדינת ישראל של שנת 2016 זה לא כך. במיוחד לא לאבות לאחר תהליך גירושין. הם נאלצים להוכיח את הורותם שוב ושוב. המאהל נועד לעורר את דעת הקהל. לגייס את חברי הכנסת. להבין שדור שלם של ילדים גדל בתוך מלחמה קטנה שמעוררת חוסר שקט וביטחון. למען ילדים אלה שהם של כולנו (כל זוג שני מתגרש!) - בואו והצטרפו אלינו למאבק.

איך?

1. בקטנה? שתפו את עמוד הפייסבוק של הורים שווים

2. טיפונת יותר? כנסו והגיבו בקבוצת הפייסבוק של הורים שווים

3. בא לכם יותר? מוזמנים לכתוב ולהגיע לתמוך במאהל המחאה בגן הורדים. הפעילות מתקיימת מדי יום בין השעות 7-19.

4. אתם איתנו בלב ובנפש? מוזמנים לפנות אלי בפרטי ולהצטרף לאחד מצוותי המאהל הפעילים.

כמו כן מוזמנים להוריד את אפליקציית paybox ולתרום למען המשך המאבק.

נכתב בינואר 2014:

השבוע התפרסמה באחת מקבוצות הפייסבוק תמונת אבן שפה עם הכיתוב "לאם ולתינוק". האבן היתה חדשה. אמנם סימבולי בלבד, אולם מנציח לעד את מקום האם כמנהלת הבית ומקום האב כמפרנס. גם אם זה סימבולי, זה משריש תפיסה שכבר אין לה מקום בחברה שלנו. חלק מהמהפך הוא שינוי תפיסתי וחברתי. אנו כחברה, אנו כהורים, וגן אני כאישה וכאדם, מבקשים: אנא תנו שויון הזדמנויות. תנו לאמהות הזדמנות לפרנס ותנו לאבות הזדמנות לחוות הורות. אל תקבעו מחשבה שפסה מן העולם על מדרכותינו. כל שינוי מתחיל בניצן קטן. תוכלו לקרוא גם כאן איך אני וחברי נהפוך את הניצנים לשדה פורח ואת החברה שלנו לשויונית וצודקת.

פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך של קבוצת הבלוגרים שך הכוורת, בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט מן השוק. לשמחתנו, הודיעה לנו חברת אקרשטיין מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתנו. אנו מסירים בפני אקרשטיין את הכובע על בחירתה לתרום להורות השיוויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מן הקטלוג בימים הקרובים.