הסיפור על העלמה במצוקה והאביר על האופנוע האדום
היום הוא יום המעשים הטובים. בחרתי לספר כאן את הסיפור על המעשה הטוב שאדם אחד בעיר אחת אי שם בארץ פעם עשה. ועל כל המעשים הטובים שבאו בעקבותיו. מעשה שהיה כך היה:
אשה אחת לא כל כך מסכנה אבל טיפה שמנמנה מרוב נחת, החליטה בוקר אחד ביום הולדתה לעבור שינוי. מהפך. כזה שיעשה אותה בריאה וחזקה וגם אמא יותר טובה ופעילה. היא החליטה לעשות ניתוח אחד קטן שיעשה אותה טיפה יותר קטנה והרבה הרבה יותר בריאה.
[לניתוח הנקרא גם שרוול נודעו ניסים ונפלאות בלהפוך אנשים רגילים לדוגמני- על, למצטייני בדיקות דם, לספורטאים, לאצני מרתון, לרוכשי בגדים בחנויות רגילות וגם לאנשים יותר בריאים ובעלי בטחון עצמי.]
לאחר בדיקות דם וסאגת ועדות ואישורים מאישורים שונים, נקבע היום הגדול. היא התאשפזה במתקן יפהפה השוכן על שפת הים, דווקא ביום הגשום ביותר בשנה. לאחר יומיים יצאה בן אדם חדש, אך גם בהתחלה טיפה יותר חלש.
לאחר שבועיים של שתיית תה מכל הסוגים וגם קצת יוגורטים, חזרה בשמחה ובכוחות מחודשים לעבודתה אי שם במרחק של שעתיים כמעט בפקקי הבוקר המלבבים. מסתבר שהכוחות היו יותר מנטליים והפיסיים טיפה פחות. על כך ועוד... בהמשך.
---------
מכיוון שהאישה היא אדם נמרץ וחיובי (בדרך כלל) ופעילה מאד מאד חברתית, במקום לשבת בימי חופשת מחלה ללא מעש, היא אוהבת לשוטט וליזום פרויקטים חדשים (שיעמיסו לה עוד יותר את החיים ואחרי זה תוכל להתלונן כמו כל פולניה טובה). הפעם היה זה פתיחת קבוצת הכרויות חדשה. כזו שתיתן מקום לאנשים איכותיים, הורים גרושים בעיקר, מקום לפגוש ברשת, מקום לשוחח בציבורי ולאחר מכן גם בפרטי.
פנתה האישה לחברתה הקרובה (ע"ע אחותה בלב ובנפש) ויחדיו הקימו להן קבוצה חדשה להשתעשע בה. "אם יצאו משם כמה זוגות – עשינו את שלנו, ומקומנו בגן עדן מובטח". נחושה לשריין מקום בגן עדן לשתיהן, החלה להפיץ האישה את משנתה החיובית ברשת החברתית... ואולי גם למצוא לחברתה הטובה בנזוג או משהו בכיוון...
---------
בעיר אחרת באותה המדינה הספק-ריבונית, חי לו איש נעים הליכות, אופנוען מקועקע וצלם מדופלם, אב למופת אשר נלחם על ילדיו לאחר פרידה כואבת. איש זה גם הוא פעיל חברתי היה, בעיקר במאבק הידוע לשויון הורי בקבוצה האבהית ההיא. איש זה הכיר את האישה ההיא ממאבקם המשותף הצודק למען הילדים.
והנה יום אחד ראה פרסום על קבוצת הכרויות חדשה. מתוך סקרנות גרידא החליט להצטרף ולראות הכצעקתה. התמונות שנבחרו לשמש את הקיר של אותה קבוצה צרמו לעיניו והחליט לעשות מעשה ולהתלונן בפני ההנהלה.
ההנהלה ניסתה להיענות לרצונו של הצלם הטוב. מכיוון שהיו אלה ימי חזרתה לעבודה של האישה לאחר הניתוח-משנה-חיים אשר אותו עברה בהצלחה, החליטו השניים להמשיך את שיחתם המלבבת בפגישה לעת ערב.
---------
והנה באותו יום, יש המכנים אותו "יום המעשים הטובים", בשנת 2015 לספירת הנוצרים והחילונים הכופרים, לאחר הפקקים המלבבים בדרכה חזרה לעבודה לאחר חופשת המחלה, ראתה האישה כי כוחותיה הפיסיים אינם עומדים לה, והיא חייבת לחזור לביתה הרחוק, השוכן ביישוב הכפרי המרוחק מהעיר הגדולה כדי שעה וחצי נהיגה ביום טוב (וזהו הרי, להזכירכם קוראי הנאמנים שהחזיקו עד כאן – היום הכי טוב). וכיצד תנהג את הדרך הארוכה הזו עם כוחותיה המנטליים בלבד? בצר לה התקשרה לאופנוען על מנת לשתפו ביגונה הפולני, ועל מנת לבטל את הפגישה-לעת-ערב.
האופנוען הגיבור הרגיע והציע לסייע לה בנהיגה בטוחה לביתה הרחוק. קבעו השניים להיפגש בקניון הרומנטי, הלא הוא קניון שבעת הכוכבים, ומשם להמשיך יחדיו. האישה נכנסה לבית המרקחת על מנת להעמיס עוד מהויטמינים הנפלאים שיהיו מעתה מנת חלקה לשארית חייה ולפתע חשה ברע. עולמה חשך עליה והיא עמדה להתעלף (אולי מהניחוחות שבבית המרקחת או שמא מחולשה).
או אז הגיח האופנוען הטוב, עם בקבוק מיץ מחייה מתים, סייע לאישה ברכישת הטבליות, ותמך בה עד שהגיעו לרכבה. האיש נהג באבירות, לקח את האישה לביתה, טיפל בה עד לשעות הערב. וגם נכנס לתוך ליבה.
היום הם חיים עם מעט מאד שקט ומעט מאד שינה, בביתם ביישוב המרוחק, עם חמש ילדות וכלבה, וחוגגים שנה למאורע.
---------
הפוסט מוקדש באהבה גדולה לאישי, שותפי, חברי הקרוב. אתה האביר שלי היום ובכל יום. אוהבת היום ובכל יום. מי יתן ונמשיך כך לטפח את הקן המשפחתי שלנו ואת הזוגיות שלנו ביחד.
לא דיברנו עוד על אהבה, ולא ירדנו אל סופה. אין דבר, הלחם לא יחסר מחר אז בוא, ושים ראשך על כר אני רוצה לישון איתך, לנשק אותך לאט לאט, אותך. לא דיברנו עוד על משפחה ולא זימרנו את שבחה. אין דבר, הרוח לא יסער מחר אז בוא, ושים ראשך על כר אני רוצה לקום איתך, ללטף אותך לאט לאט, אותך. לא דיברנו עוד על הזקנה ולא תארנו את חינה אין דבר, התופת לא יבער מחר אז בוא, ושים ראשך על כר אני רוצה למות איתך, לחבק אותך לאט לאט, אותך.
