איך לקלח חמש בנות ולהישאר יבשה

"שביל באמצע שביל בצד, חפופים אחד אחד, איזה ניקיון וסדר, איזה יופי של מצעד.." מתנגן לי בראש השיר הישן הקיבוצי של מתי כספי, כשחמש הילדות צועדות לעבר שתי מקלחות ביום שישי. טוב, נו... אחת זוחלת. אל תהיו קטנוניים..

פתיח – "למה בכלל צריך להתקלח? אולי נבטל?"

הלוגיסטיקה של הורות עם כל כך הרבה ילדים תמיד מפתיעה אותי כמה היא יכולה להיות מסובכת וכמה היא יכולה להוליד סיטואציות הכי מצחיקות שיש. חבל שאצלי הן יותר מייאשות ממצחיקות... חח

אז הגיע חג הנקיונות והחלטתי לשתף אתכם בתלאותיי בכל יום שישי רגיל... כדי להכין את עצמי לקראת ערב החג. בואו איתי למסע אל עבר האתגר האולטימטיבי של לקלח, להלביש ולסרק חמש ילדות. מוכנים?

"עלו כבר להתקלח!" אני צועקת בפעם החמישית (טוב, נו, עשירית.. אתם שוב קטנוניים) לעבר חדר המשחקים, חדר המחשב, הטלויזיה ומסכי הטאבלט. אבי שומע, נובח פעם אחת "בנות! מקלחת!", הן ישר נעמדות והולכות לעבר המדרגות.

מתחילות משא ומתן: "אמא אפשר להתקלח עם עפרי?" "אמא אבל הבטחת לי אתמול", "אמא אבל שלשום לא הספקתי להיות עם עפרי.." ואני מתחילה להיכנס לחישובי קומבינטוריקה שנה ג' בטכניון. לחלק חמש ילדות לשתי מקלחות, ככה שכולן יהיו מרוצות? נשמע כמו בעיה עם סיבוכיות אינסופית.. אני שוקעת לי במחשבות... כשעוד ילדה מושכת לי בחולצה "אמא, אבל גם אני רוצה להתקלח עם איוה"... אני מתעוררת לי למציאות האיומה של טרום מקלחת. "אמא, אפשר אמבטיה עם קצף?"..

ומתחילים – "אולי בכל זאת לברוח לאמריקה?"

"מישהו הדליק כאן דוד בבית הזה?" אני שואלת ללא מענה לעבר החלל הריק, "היתה היום שמש?" מנסה להיזכר איזה יום היום ובאיזו עונה אנחנו.. כדי שיתחוור לי שזה עוד דבר ששכחתי... יחד עם להוציא מגבת נקיה לעפרי, איזה צבע החלוק של ליבי, איזה סבון עושה ליובל לא נעים, איזה קצף איוה אוהבת ואיזה מסכה לשיער לשים לאביב. המוח כבר לא מה שהיה פעם אחרי השרוול והלידה האחרונה...

מחפשת בין החדרים את הזוחלת שמסתובבת ומחפשת דברים מסוכנים שהיא תוכל לבלוע או לשבור. מוצאת אותה עם קקי. בוהה בי מול הספר "איה פלוטו" וצועקת לי בשמחה: "הב! הב!" - כי בדיוק זה מה שהיה חסר כרגע.

אז נכון, אנשים שיפוטיים שכמותכם. אתם עכשיו בדיוק חושבים לעצמכם או מגיבים לי בתוך הפוסט: "למה ילדות בגילאים האלה לא מתקלחות לבד?". הן אמורות. הן אמורות המון דברים. אבל בפועל, אם הן יהיו שם לבד, הקשרים בשיער שלהן יתחרו עם הרטיבות של כל הקומה העליונה, שלא לדבר על חשבונות המים והחשמל, וכמות הסבונים שישפכו בצורה בלתי מבוקרת. וזה רק אם הן לא יריבו ויצווחו ככה שחצי מהן בכלל ילכו בפרצופים זועפים לחדר. אז עדיף לי להיות נוכחת ולשנן לעצמי כמו מנטרה קבועה בשיא הריכוז של המדיטציה שמעולם לא עשיתי: "עוד שעה זה ייגמר"... כן.כן. "עוד עשר שנים אתגעגע לזה". אני ממשיכה. "זו חוויה משותפת. זמן איכות". ממש בשיא השכנוע העצמי שלי, עפרי צורחת. היא לא רוצה להיכנס למים. אני לוקחת אותה ומעסיקה אותה עם שלל דגים וספוגי דורה שנדבקים באוטומט לקיר האמבטיה. היא נרגעת.

באמצע – "טוב, אולי להסתתר בממ"ד יעשה את העבודה?"

אז התיזוז הוא ברמה של לעבור לשים מסכה במקלחת אחת, מרכך על שיער של השניה, להכין בגדים לעפרי, להעביר ערימות כביסה לסל, לחזור לשטוף לשלישית את השיער, להיזכר מי עדיין לא הסתבנה, להביא חלוק לזו ששכחה, לסרק מישהי אחרת, להכין בגדים בחוץ ככה שהן יהיו מרוצות... זה אתגר לפוסט אחר. לזה נוסיף את זו עם הפצע החמור-מאד ברגל, זו שעייפה נורא, ההיא עם העצירות, זו שאוהבת רק מים פושרים ליד השניה שבכלל חייבת מים רותחים. והקטנטונת שהתחילה טנטרום בכל חפיפה מהדלקת אוזניים האחרונה. בדיוק כשהיא צווחת ואני מנסה להרגיע מגיעים קולות מהמקלחת השניה של מישהי שנעלבה. עוברת לסבב סולחה וחוזרת לאינטנסיביות המתמשכת.

עוברת לטיפוח שלב א': מסכה לשיער, מסכת פילינג לפנים, ועוד אחת מינרלית וגם תרחיץ לפנים – אני כבר לא עוקבת אחרי הגדולה שהפכה לגורו קוסמטי – שם מעניין למפלצת הטינאייג'רית שצצה מתוכה בתדירות עולה וגוברת...

מאתרת כמה מברשות שיער שהסימון עליהן כבר מזמן דהה. לידן כמה גומיות לשיער במצב סביר. כמות המברשות שיער שיש בבית הזה עולה בקצב זהה לירידה ביכולת שלי לאתר אחת מהן בדיוק כשצריך. מוכנה לקרב הבא: היציאה מהמקלחת.

ויוצאים! "הישורת האחרונה ואני בחיים!"

מחפשת את הכפכפים. הם מלאים במים בין הררי הבגדים והשלוליות. מחפשת מגב. מחליקה לי בתוך הכפכפים ממש כמו עופרה חזה. ובטוחה שהיה לי יותר כייף בתור פרחה. מאוחר מדי להתחרט?

כולם בשלבי סיום ומסורקות למשעי ולתפארת מדינת ישראל. בשלב הזה אני בטוחה שאני שומעת משאית מדליות צופרת לי בחוץ.. או שזו עפרי צופרת עם הדגים באמבטיה כדי להזכיר לי ששכחתי אותה באמבטיה אחרונה? חבל, דווקא מדליה היתה משתלבת מעולה עם הכפכפים.

עוברת לטיפוח שלב ב': לשמחתי אני מקבלת מאמא-סבתא-חברות מדי פעם מתנות כייפיות. סבונים וקרמים תמיד יש אצלי בשפע. הבנות יודעות שיש מבחר ומאד אוהבות להתמרח לאחר המקלחת. הפעם אני מחליטה להפתיע את הבנות עם קרמים ובושם של יארדלי בריח לבנדר (האהוב עלי ביותר) שבדיוק קיבלתי כמתנה לחג. המוצרים מפתיעים אותי באיכות שלהם ואני קצת מצטערת שנתתי אותם גם לבנות. אז גלשתי והזמנתי לעצמי גם. כמה כייף להריח את כולן לאחר המקלחת עם קרם גוף – הן מתות על זה. ולמען האמת גם אני!

הפינאלה: אקססוריז או לא. זו בכלל לא שאלה!

הצלחנו להביא את כולן למצב של לבוש מלא (!!!) וכולן מרוצות! ומרוחות! ומריחות!

אני גאה בעצמי. הגענו לקו הסיום!! ליטל דיד איי נואו – אשה ללא תכשיטים לא באמת לבושה! היהלומים הם החברים הכי טובים של האישה! ואם יש ערימות צמידים מטופ-טן, נסתפק גם בזה... הן שולפות ערימות מכל מיני מגירות נסתרות ומתחילות לסחור ברכוש כאילו הן מתארגנות לנשף לכל הפחות. אני בשלב הזה יוצאת לי מהתמונה. מדי פעם מבליחה ילדה ומבקשת לפתוח סוגר של שרשרת, להחליף עגילים... אני כבר מתחננת לשחרור מוקדם... בורחת לי לקומה התחתונה... שם אני מכינה להן קינוח פינוק ששולפת היישר מהמקפיא – מה שהן הכי אוהבות. בוטניות!

בשארית כוחותיי נוגסת בממתק האסור. יאמי! שישארו להן למעלה. לי יהיה יותר! "השרשרת הזו לא כל כך מתאימה לשמלה", אני אומרת לראשונה שיורדת למטה. התעללות קטנה בשביל להרוויח עוד דקה של שקט ועוד ביס מהמתוק המדהים הזה.

חג שמח ונקי לכולם!!!

הבהרה: כל הבנות שרצות מהר לעשות קשירת חצוצרות - אין לנאמר בסיפור הזה כל קשר לחיי האמיתיים. הכל בדוי במלואו ממוחי הקודח. :-)

ולמתכון שחיכיתם לו: בוטניות

לפניו קרדיט שמגיע: תודה לאראלה דנגור, שבזכותה הבוטניות הן מצרך קבוע במקפיא אצלי בבית.

להמיס: 350 גר' חמאת בוטנים עם שברי בוטנים, 200 גר' חמאה וחצי כוס דבש.

להוסיף לבלילה 250 גר' עוגיות פתי בר או עוגיות יין בפסח. לערבב ולשטח בתבנית. להקפיא.

להמיס 350 גר' שוקולד מריר עם חבילת שמנת מתוקה. לשפוך מעל שכבת הבוטנים. להקפיא.

להוציא כמה דקות לפני ההגשה, לחתוך לקוביות קטנטנות כי זה קטלני! ראו הוזהרתם!