אני נגד עצמי

אז מה רציתי בסך הכל? בנזוג, כמה זאטוטים, כלב וגינה... אז קיבלתי... פרק א', פרק ב', ילדה משותפת, כלבה הורסת והרסנית (איך לא קראנו לה טורנדו?), משרה נהדרת בעיר הגדולה, משפחה מורחבת, חיי קהילה, פעילות התנדבותית, ספר, עסק, ועוד כמה דברים שבטח שכחתי... רק שבדרך שכחתי לנשום.

אז למי יש זמן לנשום בכל הכאוס הזה? למי יש זמן לעסוק בפעילות גופנית? לישון? לקרוא ספר? לרבוץ קצת מול הטלוויזיה ולעשות כלום..?

מאז ומעולם תמכתי בשויון. רק לאחר הגירושין הבנתי עד כמה רחוק אני יכולה ללכת עם זה. הפעילות למען השויון ההורי היא בדמי ולכן גם החלטתי שאני עומדת בזכות עצמי בלבד ולמרות שלפי נוסחת האיזון אני זכאית לכך, ויתרתי על תשלומי מזונות והדרך ההורית המשותפת שלי ושל הגרוש שלי נותנת לבנות שקט ובטחון. הלוואי על כל ההורים הגרושים לנהל מערכת יחסים משתפת ומכבדת מעין זו.

לצערי הרב, המודל אצל בנזוגי שונה. שם אני נאלצת לראות את הצד המכוער של גירושין. את הפגיעה ואת הקושי והגעגוע האינסופי. את הכמיהה להיות הורה שווה ואת המערכת המסואבת של בתי המשפט, הרשויות והחינוך, אשר תופסות את האב תמיד כהורה משני. שדעותיו אינן חשובות. שזמן עמו הוא פריבילגיה ולא חובה להתפתחות ילדיו. שצרכיו אינם נחשבים. בשבילי לראות את זה מהצד זה קשה מאד, ואני לא מתארת בכלל את הקושי בלחוות זאת ברמה יומיומית כפי שהורים רבים נאלצים להתמודד.

השויון כערך עליון אצלנו ממומש גם בדרך הזוגית החדשה - פרק ב' שלנו. הגידול של הילדים. הדוגמה של שנינו. השיתוף בינינו. היכולת שלי לפתח קריירה והיכולת של אבי לאפשר לי זאת. הוא מטפל בעפריקי התינוקת הנהדרת-אך-נודניקית שלנו, אבא לתפארת לכל השלוש הביולוגיות ושותף מלא לגידול השתיים שלי מהפרק הקודם, נושא באתגר המשותף ברוגע ואיפוק.

בנוסף לכך הוא גם איש שיחה מדהים ומעניין, מטפל בגינה ובבית, מצחיק ושנון, מבשל נהדר, וגם יודע לצלם את זה! הוא שומר עלי מפני עצמי. ממש ככה. הוא דואג שלא אהרוג עצמי מעודף פעילות. הוא דואג שאשן או לפחות אנוח. הוא דואג לבנות. הוא פשוט שומר עלי שפויה.

אבי הביא הביתה איתו את אורח החיים פליאו. נכון, בגלל האפייה שלי הפליאו מדי פעם מתקלקל לו... אבל אנחנו משתדלים.. אני לא נותנת כותרות. משתדלת להפחית פחמימות, בעיקר לחם ונגזרותיו. ומקווה לטוב. מתפללת ומקווה שהשרוול ותוצאותיו ישמרו ככל הניתן. עכשיו רק נשאר למצוא זמן לעשות ספורט ולא לנצל אותו לשנ"צ. או במילים אחרות, להפסיק עם התירוצים :-)

אז מתי יש לנו זמן אחד עם השני? אין. ממש אין. אנחנו מנסים לאכול יחד ארוחות משותפות... עד כמה שאני אוכלת. לשוחח ולחלוק. כרגע במצב הישרדותי. אנחנו מבשלים יחד ולחוד. אוהבים את היחד במטבח וסביב השולחן.

אז הפעם אני מביאה לכם מתכון של אבי לעוף צלוי. כזה עסיסי וקריספי שלא תוכלו להישאר אדישים לו.

כשאני מגיעה בערב רצוצה מהעבודה, מחכה לי עוף, סלט אבו-כריסטו מלא נענע ובירות שניצר קפואות ללא גלוטן מזיעות ישר מהמקרר. מרוצה מכך שאפשר לשתות בירה ללא נקיפות מצפון מצדו (נטולת גלוטן) ומצדי (דלת קלוריות). זה ערב זוגי איכותי! !

רק חבל שלא נשאר לי מקום לתת עוד ביס מהעוף...

סלט אבו כריסטו הוא סלט שאכלנו בטיולנו האחרון לעיר העתיקה בעכו. הסלט הוא סלט ירקות קצוץ דק, עם בצל, לימון ונענע. זה סלט הבית שלנו שמתלווה מאז לכל ארוחה - בוקר צהרים או ערב.

עוף בגריל א-לה-אבי

להכין מרינדה:

2 כפיות מלח

1 כפית פלפל שחור

1 כפית אבקת צ'ילי

1 כפית שום כתוש

חצי לימון

2 כפות רוטב צ'ילי מתוק

2 כפיות פפריקה מתוקה

4 כפות שמן זית

לבחוש את חומרי המרינדה, למרוח על עוף שלם פרוס "פרפר". לשים בתבנית ולכסות בנייר אלומיניום.

בשלב זה ניתן להמתין ולתת לטעמים להיספג, או לחסרי הסבלנות לאפות מייד.

להכניס לתנור בחום 200 מעלות למשך שעה.

להוציא, להסיר את הכיסוי ולהפוך את העוף, להחזיר לתנור לרבע שעה.

להפוך את העוף ולאפות עוד רבע שעה.

בתיאבון!!